A War On Spirit

A War On Spirit

What are we celebrating on Chanukah? What was the Greeks’ issue with the Jewish people?

This edition of The Long Short Way covers an excerpt of the Rebbe’s ma’amer, Tonu Rabbonon Mitzvas Ner Chanukah, from Parshas Mikeitz, 5738 (1978). This ma’amer was distributed with its sequel in honor of Chanukah, 5747 (1987).

Download the PDF here.

 
A War On Spirit    
 
The Greeks defiled the oil in the Heichal of the Beis HaMikdosh as an act of spiritual war. Their primary purpose was to make the Jewish people “Forget Your Torah and sway them from the statutes of Your will.” They didn’t care as much to damage the Jewish peoples’ bodies as they did their souls.   ג) וּבִּיאוּר הָעִנְיָן בַּעֲבוֹדַת הָאָדָם יוּבָן בְּהֶקְדִים הַמְבוּאָר בְּדְרוּשֵׁי כ״ק מו״ח אַדְמוּ״ר (כְּבוֹד קְדוּשַׁת מוֹרי וְחָמִי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּינוּ)29, דְזֶה שֶׁהַיָוָנִים טִימְאוּ אֶת הַשְׁמַנִים שֶׁבְּהֵיכָל הוּא מִפְּנֵי שֶׁכָּל מִלְחָמְתָּם הָיְתָה מִלְחָמָה רוּחֲנִית, שֶׁלֹא רָצוּ לִפְגוֹעַ בְּגוּפָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל30 אֶלָא עִיקָר רְצוֹנָם הָיָ’ה ״לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחוּקֵּי רְצוֹנֶךָ״21.
 
We see from the wording in the blessing of thanks we say throughout Chanukah, that the Greeks waged war on the Jewish spirit rather than their body.
 
Even when the Greeks enacted decrees against Torah and mitzvos—their decrees were on the spiritual element of Torah and mitzvos.   וְגַם בָּזֶה גוּפָא (בְּזֶה שֶׁלָחֲמוּ נֶגֶד הַתּוֹרָה וּמִצְווֹת), עִיקָר מִלְחָמְתָּם הָיְתָה נֶגֶד הַרוּחֲנִיוּת (וְהָאֱלֹקוּת)31 דְתּוֹרָה וּמִצְווֹת32.
 
When we say in davening that the Greeks sought to make the Jews, “Forget Your Torah,” this is what it means: The Greeks didn’t mind so much that Jews learn Torah—just that the Torah they learn should be purely rational. The verse in Deuteronomy attests and says, “[The Torah] is your wisdom and knowledge in the eyes of the nations.”   דְזֶהוּ ״לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ״ (״תּוֹרָתֶךָ״ דַוְקָא), שֶׁגַם לְהַיְוָנִים לֹא הָיָ’ה אִיכְפַּת (כָּל כַּךְ) שֶׁיִשְׂרָאֵל יִלְמְדוּ תּוֹרָה, אֶלָא שֶׁרָצוּ שֶׁלִימוּד הַתּוֹרָה יִהְיֶ’ה רַק מְצַד הַשֵׂכֶל שֶׁבַּתּוֹרָה, ״כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים33״,
 
The primary purpose of their war on the Jewish people was to make them forget “Your Torah,”—that the Torah is G-d’s.   וְכָל עִיקָר מִלְחָמְתָּם הָיְתָה שֶׁבִּיקְּשׁוּ ״לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ,״ לְהַשְׁכִּיחַ חַס וְשָׁלוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהַתּוֹרָה הִיא תּוֹרַת הַוַיֶ’ה.
 
It’s Why We Do It    
 
The same goes for mitzvos: The Greeks’ war was on the G-dliness of mitzvos. Their issue wasn’t with mitzvos, per se, their issue was rather with the fact that mitzvos are G-d’s will.   וְעַל דֶרֶךְ זֶה בְּמִצְווֹת, שֶׁמִלְחֶמֶת הַיְוָנִים הָיְתָה נֶגֶד הָאֱלֹקוּת שֶׁבְּמִצְווֹת, מַה שֶׁהַמִצְווֹת הֵם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ דְזֶהוּ ״לְהַעֲבִירָם מֵחוּקֵּי רְצוֹנֶךָ״ (״חוּקֵּי״ דַוְקָא וְ״רְצוֹנֶךָ״ דַוְקָא), דְשְׁנֵי פִּירוּשִׁים בָּזֶה.
 
There are three kinds of mitzvos.

A) Commemorative (eidus) mitzvos that we were commanded to keep in order remember miracles wrought for us.

B) Mishpotim, these are commandments that make sense for a functioning society.

C) Statutes (chukim) which we are commanded to keep, but we don’t understand.

  שֶׁעַל הַמִצְווֹת דְעֵדוּת וּמִשְׁפָּטִים, לִהְיוֹתָם מִצְווֹת שִׂכְלִיוֹת, הִסְכִּימוּ גַּם הַיְוָנִים, וְכָל מִלְחָמְתָּם הָיְתָה כְּנֶגֶד הַמִצְווֹת דְחוּקִים, מִכֵּיוָן שֶׁאוֹפֶן קִיוּמָם הוּא רַק מִפְּנֵי שֶׁהֵם רְצוֹן הַוַיֶ’ה.
 
Of the three different types of mitzvos, the Greeks agreed to the ones that make sense—eidus and mishpatim. The Greeks’ war was on chukim—the mitzvos that we only do because they are G-d’s will.
 
From a deeper perspective, the Greeks’ war was on all mitzvos.   וּפִּירוּשׁ‭ ‬הַשֵׁנִי‭ (‬בְּעוֹמֵק‭ ‬יוֹתֵר‭), ‬דְזֶה‭ ‬מַה‭ ‬שֶׁבִּיקְּשׁוּ‭ ‬‮”‬לְהַעֲבִירָם‭ ‬מֵחוּקֵי‭ ‬רְצוֹנֶךָ‮”‬‭ ‬הוּא‭ ‬בְּכָל‭ ‬הַמִצְווֹת‭, ‬גַּם‭ ‬בְּהַמִצְווֹת‭ ‬דְעֵדוּת‭ ‬וּמִשְׁפָּטִים‭.‬
 
Chassidus explains that all mitzvos are G-d’s will. On the surface, mitzvos fall into different categories. In the end, all mitzvos are G-d’s will and we would keep them regardless of their added meaning.

Doing a mitzvah because we find meaning in it is great, yet, doing a mitzvah simply because it’s G-d’s will is greater. When we do mitzvos because we feel inspired to do them or resonate with them more, more of our ego involves itself more than when we do them for G-d’s sake. On the one hand, it is a good thing for our egos to be involved, it means that Torah is affecting and transforming more of ourselves. On the contrary, doing mitzvos because they are G-d’s will, is deeper. Doing mitzvos because they are G-d’s will expresses the part of us which is free from the limits of logic and sense. When we do mitzvos because they are G-d’s will, we tell ourselves, and we tell everyone around us that logic is not so important, it’s a means to an end at best. This kind of behavior takes courage. It means not being afraid of what others may think.

The Greeks were trying to eliminate the Yiddishe chutzpa that stems from the essence of our souls. The part of us that want to do G-d’s will even if we look crazy and non-sensical or even offensive.

Summary    
The Greeks sought to make us forget that Torah is divine; that it’s more than an intellectual study—it’s G-d’s will and wisdom. They also opposed doing mitzvos when done because they’re G-d’s will. The mitzvos that make more sense to people—not to kill and steal, etc.,—they didn’t mind as much. However, since all mitzvos, in essence, are only done because they are G-d’s will, the Greeks’ war was in all of Torah and mitzvos.
 

.29 ד”ה מאי חנוכה ה’תש”א (סה”מ תש”א ע’ 59 ואילך).

30. ראה לבוש וט”ז או”ח הל’ חנוכה סתר”ע סק”ג.

31. להעיר גם מהמסופר במדרשי חז”ל (שבהערה 14) שאמרו “כתבו לכם כו’ שאין לכם חלק באלקי ישראל”. ואין סתירה לזה ממ”ש הרמב”ם (ריש הל’ חנוכה) “ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות” (ומהידוע (מגילת אנטיוכס) שגזרו על מילה חודש ושבת) – דיש לומר, שהתחלת ועיקר המלחמה היתה “להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך”, ומזה נשתלשלו אח”כ הגזירות על קיום התומ”צ בפועל. וכהסדר בלשון הרמב”ם “בטלו דתם (ואח”כ) ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות”.

או יש לומר, שבנוגע לזמן בפועל הי’ הסדר להיפך, מן הקל אל הכבד: דתחילה גזרו על תומ”צ בפועל, ואח”כ גזירה קשה יותר – על עצם הדת (ומה שהרמב”ם מקדים “בטלו דתם” – כי זה הי’ עיקר המכוון שלהם).

32. ד”ה מאי חנוכה הנ”ל. וראה גם ד”ה זה בסה”מ אידיש פ”ב (ע’ 185). “היום יום” ב טבת, ז’ חנוכה.

33. ואתחנן ד, ו.

34. וכן לאידך, שהסכימו גם על קיום המצוות דחוקים, מצד זה שהשכל מחייב שישנם ענינים שלמעלה מהשכל, והתנגדותם (גם למצוות אלו) היתה רק שלא יקיימו אותם מצד זה שהם “רצונך” – ראה בארוכה לקו”ש ח”ג ע’ 815.

Comments are closed.
Scroll Up
%d bloggers like this: