It was you all along

It was you all along

Is reading a self-help book self-help? Or is it the author’s help? If we are inspired by someone to do something, are we still self-motivated? Perhaps we’re just being influenced? In his ma’amer, Ani L’Dodi, the Rebbe answers this question and sheds light on the mystery of man serving G-d.

This is part five and the final installment of this series featuring the Rebbe’s ma’amer, Ani L’Dodi, 5726 (1966).

Part One, Elul — Being Proactive

Part Two, He Doesn’t Wake You, He Waits For You

Part Three, He Awaits you, Wherever You Are

Part Four, Not Just What You Do, But Who You Are

The PDF version.

 
We learned earlier that the king is in the field and greeting everyone smilingly and graciously—that his presence is more than just the potential for us to approach him—it’s an incentive. When the king is in the field, based on the Alter Rebbe’s metaphor, he’s accessible. Being available means that it’s us doing the approaching, not the king doing the inviting. When the king reacts so kindly and takes such pleasure from being approached—it seems like an invitation.   ו) וְצָרִיךְ לְהָבִין, דְמֵהַנִתְבָּאֵר לְעֵיל מוּבָן שֶׁהַגִילוּי שֶׁבְּאֱלוּל הוּא לֹא רַק נְתִינַת כֹּחַ לַעֲבוֹדָה [דְכְּשֶׁהַמֶלֶךְ בַּשָׂדֶה יֶשְׁנוּ הַרְשׁוּת וְהַיְכוֹלֶת לְכָל אֶחָד לְהַקְבִּיל אֶת פָּנָיו] אֶלָא גַּם מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם [דְעֲל יְדֵי שֶׁהַמֶלֶךְ מְקַבֵּל אֶת כּוּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבִּפְרַט עֲל יְדֵי שֶׁמַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחָקוֹת לְכּוּלָם, זֶה מְעוֹרֵר אוֹתָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה], וְאַף-עֲל-פִּי-כֵּן הָעֲבוֹדָה בְאֱלוּל הִיא ״אַנִי לְדוֹדִי,״ עֲבוֹדַת הָאָדָם.
 
How then, is the theme of Elul, “I am my beloved’s”? How is Elul still a relationship initiated by the people—by us?
 
Furthermore, the king’s presence alone—the fact that he’s in the field among the people—inspires us to want to approach him.   וְיֵשׁ לְהוֹסִיף, דְעִנְיָן זֶה שֶׁהַגִילוּי דְאֱלוּל הוּא לֹא רַק נְתִינַת כֹּחַ אֶלָא גַּם מְעוֹרֵר23, מוּבָן גַּם מִכְּלָלוּת הָעִנְיָן דְמֶלֶךְ בַּשָׂדֶה24, דְכְּשֶׁהַמֶלֶךְ בַּשָׂדֶה הַרֵי נוֹסֵף שֶׁאָז יֵשׁ לְכָל אֶחָד הַרְשׁוּת וְהַיְכוֹלֶת לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הַמֶלֶךְ, הִנֵה הַיְדִיעָה שֶׁל הָעָם שֶׁהַמֶלֶךְ הוּא בַּשָׂדֶה, בְּאוֹתוֹ הַמָקוֹם שֶׁהֵם נִמְצָאִים, מְעוֹרֵר אֱצְלָם אֶת הַרָצוֹן לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הַמֶלֶךְ 25.
 
Is our relationship with Him self-motivated?
 
A King and His People    
 
We at our core want to greet our king. The reason why it’s still us
initiating the relationship is that we are a part of him. Being that
a king is the heart of the nation, the nation’s connection to him is
innate.
  וְיֵשׁ לוֹמַר הַבִּיאוּר בְּזֶה, שֶׁהַרָצוֹן שֶׁל הָעָם לְהַקְבִּיל
אֶת פְּנֵי הַמֶלֶךְ הוּא מְצַד עֶצֶם מְצִיאוּתָם. דְכֵּיוָן שֶׁהַמֶלֶךְ
הוּא הַלֵב שֶׁל כָּל הָעָם26, לָכֵן הִתְקַשְׁרוּתָם לְהַמֶלֶךְ הוּא
בֶּעֱצֶם מְצִיאוּתָם27,
 
 A student, for example, connects to his teacher only in the areas that his teacher teaches him. The connection a king has to his people is whole—he connects to their entire being. A proof for this can be found in Halacha. All punishments are a direct reaction to the action done by the person: “an eye for an eye.” The penalties are directly related to the misdeed to correct the wrong done. If someone rebels against the king, he is guilty of high treason, he is punishable by death. We see from here that our connection to the king is the very life of the person.
 
It’s entirely possible that we might not feel our connection to the king. Physical distance can cause our feelings towards the king to lie dormant. When the king is in the field—in our place—the desire to be connected to him comes out.   אֶלָא שֶׁמִכָּל מָקוֹם, כַּאֲשֶׁר הַמֶלֶךְ וְהָעָם הֵם בְּרִיחוּק מָקוֹם, אֶפְשָׁר שֶׁהַהִתְקַשׁרוּת שֶׁלָהֶם לְהַמֶלֶךְ, וּ(בְּמֵילָא גַּם) הַרָצוֹן שֶׁלָהֶם לְהַקְבִּיל אֶת פָּנָיו יִהְיֶה בְּהֶעְלֶם, וְעַל יְדֵי שֶׁהַמֶלֶךְ הוּא בַּשָׂדֶה, בְּאוֹתוֹ הַמָקוֹם שֶׁהֵם נִמְצָאִים, הַרָצוֹן הוּא בְּגִילוּי.
 
All this we said about the king and the people applies to G-d and us. The Thirteen Attributes of Mercy—G-d showing compassion on us and accepting us wherever we may be holding—are revealed in Elul. G-d’s mercy doesn’t cause us to approach Him—it brings out a feeling that’s already there.   וְעַל דֶרֶךְ זֶה הוּא בְּהַנִמְשָׁל, שֶׁהַהִתְעוֹרְרוּת לִתְּשׁוּבָה הַבָּאָה עַל יְדֵי גִילוּי י״ג מִדוֹת הָרַחֲמִים שֶׁבְּאֱלוּל הוּא שֶׁעַל יְדֵי הַגִילוּי דְי״ג מִדוֹת הָרַחֲמִים מִתְגַלֶה הַרָצוֹן הַפְּנִימִי דְיִשְׂרָאֵל
 
(Later on, in the Alter Rebbe’s ma’amer, he explains that the first of the Thirteen Attributes of Mercy is G-d’s name Ke-l. The name Ke-l, because it’s the first of the Thirteen, contains the other twelve within it.   [וְכְּמוּבָן גַּם מֵהַמְבוּאָר בְּהֶמְשֶׁךְ הַמַאֲמָר28 (לְאַחֲרֵי הַמָשָׁל דְמֶלֶךְ בַּשָׂדֶה), דְשֵׁם אֵ-ל הוּא רֵאשִׁית כָּל הַי״ג מִדוֹת וּמְקוֹרָן וּכְּלָלוּתָן.
 
The name Ke-l being the first of the Thirteen Attributes is from the verse in Michah:   וְעִנְיָן שֵׁם אֵ-ל הוּא אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא מַמָּשׁ, כְּמּוֹ שֶׁכָּתוּב 29 אֵ-ל הַוַיֶ’ וַיָּאֵר לָנוּ, דְאוֹר הוּא כְּמוֹ הַעֶצֶם
 
Who is a G-d (Ke-l) like You, Who forgives iniquity and passes over the transgression of the remnant of His heritage? He does not maintain His anger forever, for He desires loving-kindness.   מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא:
 
In Tehillim the verse states, “Ke-l Havaye [is our G-d] and He has shone on us,” indicating that the name Ke-l is also the Light of the Infinite One, may He be blessed.
 
[The difference between light (ohr) and expression (shefa) has been explained in many places. Light is like its source whereas expression is catered to its audience].   [וּכְּמְבוּאָר בְּכַּמָּה מְקוֹמוֹת30 הַחִילוּק בֵּין אוֹר לְשֶׁפַע, דְשֶׁפַע הוּא שֶׁהַמַשְׁפִּיעַ מְצַמְצֵם עֲצְמוֹ לְפִי עֱרֶךְ הַמְקַבֵּל, וְאוֹר הוּא מֵעֵין הַמָאוֹר].
 
The name Ke-l, the beginning, and the root of the Thirteen Attributes of Mercy shines on every one of us. Furthermore, Ke-l is in every Jew and is the ruler within us—Yisroel is made up of the words “yud,” “sar” (ruler) and Ke-l indicating that Ke-l is the “sar” (ruler) within.   וּבְּכָל אֶחָד מִישְׂרָאֵל מֵאִיר גִילוּי זֶה, וִיתֵירָה מִזוּ שֶׁהַגִילוּי דְּשֵׁם אֵ-ל שֶׁבְּכָל אֶחָד מִישְׂרָאֵל הוּא הַשָׂר וְהַמוֹשֵׁל שֶׁבְּקִרְבּוֹ, דְיִשְׂרָאֵל הוּא אוֹתְיוֹת יוּ”ד31 שַׂר אֵ-ל.
 
In his ma’amer, the Alter Rebbe’s explains that grammatically, “yud” at the beginning of a word means it’s a constant action. Meaning to say that Ke-l is constantly ruler within a Jew.
 
The dedication a Jew can have towards G-dliness is beyond reason. Actual light of the Infinite One blessed be He—light that’s beyond the parameters of existence—shines within every one of us.    וְזֶהוּ שֶׁהַבִּיטוּל לֶאֱלֹקוּת שֶׁבְּכָל אֶחָד מִישְׂרָאֵל הוּא בִּיטוּל שֶׁלְמַעֲלָה מִטַעֲם וְדַעֲת, כִּי בִּישְׂרָאֵל הוּא גִילוּי אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא עֲצְמוֹ מַמָּשׁ שֶׁלְמַעֲלָה מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת.
 
Summary    
 
When we receive a positive reaction to what we do, we might think that the reaction motivated the deed. In Elul, G-d reacts positively beyond measure to us even contemplating teshuvah. In Elul, “I am my beloved’s,” we approach Him from our effort. G-d’s invitation is His openness and the mercy He has on us. He’s not making us approach Him—He’s waking up the part of us that always wanted to be with Him.
     

23. להעיר גם מהלשון באוה”ת שבהערה 18 “לעוררה בתשובה”.

24. ולהעיר דמהפרטים שמוסיף (שמקבל בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות) מובן רק שהגילוי מלמעלה שבאלול פועל שהרצון להקביל פני המלך יהי’ בתוקף יותר; ומהענין דמלך בשדה מובן שהגילוי מלמעלה פועל גם התעוררות הרצון מלכתחילה, כדלקמן בפנים.

25. ובפרט ע”י ההתבוננות שכוונת המלך בירידתו לשדה היא בכדי שגם אנשי השדה יוכלו להקביל את פניו – ובשביל זה הוא מוותר על גילוי כתר מלכותו ולבושי מלכותו – שעי”ז יתעורר עוד יותר (כמים הפנים לפנים) הרצון להקביל את פני המלך.

26. ראה רמב”ם הל’ מלכים פ”ג ה”ו.

27. ראה לקו”ש ח”ד ע’ 1050. ח”ח ע’ 25. ובכ”מ.

28. לקו”ת ראה לב, ב.

29. תהלים קיח, כז.

30. ראה ספר הערכים – חב”ד כרך ב’ ע’ תנח ואילך. וש”נ.

31. בלקו”ת שם שהיו”ד מורה על התמדת הפעולה. היינו, שהענין ד”שר א-ל” הוא תמידי. ושם בה”קיצור” (לב, ד) דישראל הוא “ישר א-ל”.

 
Comments are closed.
Scroll Up
%d bloggers like this: