Beyond Good and Evil
|
Beyond Good and Evil Why is there death in the world? Why do bad things happen to good people? How can G-d allow evil to exist? These are probably the most powerful and most difficult questions that challenge faith. No one wise would claim to know the answer and no one who has experienced pain and rose above it can answer. Few have the knowledge, sensitivity, and courage to tackle such questions. The Lubavitcher Rebbe, in his ma’amer delivered in 1965, reveals to us a deeper message within the prophet Isaiah’s vision of a brighter future after evil has ceased to be.
Part 1 בְּסִיעֲתָּא דִשְׁמַיָא. יוֹם ג’ פַּרְשַׁת דְבָרִים, ה’ מְנַחֶם-אָב ה’תשכ”ה* |
||
| “He has concealed death forever, and the L-rd G-d shall wipe the tears off every face…”
|
“בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה הַוַיֶ’ אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים,¹” |
|
| The Rebbe Maharash explains this verse to mean that in the future (when Moshiach comes), there will be no death because, “…And I will remove the spirit of impurity from the face of the earth.”
|
וּמְבַאֵר אַדְמוּ”ר מַהַרַ”שׁ (אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, מוֹרֵנוּ הָרַב שְׁמוּאֵל) בְּמַאֲמָרוֹ דִבּוּר הַמַתְחִיל זֶה², דְזֶה שֶׁלְעָתִיד לָבֹא יִהְיֶה ״בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח״ הוּא לְפִי שֶׁאָז יִהְיֶה ³״וְאֶת-רוּחַ הַטֻּמְאָה, אַעֲבִיר מִן-הָאָרֶץ.״ | |
| The existence of death is a result of spiritual impurity. In the Moshiach era, G-d will remove “the spirit of impurity,” and thus, there will be no more death. | ||
| To understand why there will no longer be death we need to understand where death comes from—the Tree of Knowledge of Good and Evil.
|
וְיוּבָן זֶה בְּהֶקְדִים הַטַעֲם דְהַמְבוּאָר בְּקְרָא (דְלְקַמָן) שֶׁעֲל-יְדֵי חֵטְא עֵץ הָדַעַת נַעֲשָׂה מִיתָה בָּעוֹלָם, הַיְינוּ שֶׁמִיתָה וְחֵטְא עֵץ הָדַעַת שַׁיָיכִים זֶה לָזֶה. | |
| Evil existed even before the sin of eating from the Tree of Knowledge. However, only after eating the fruit of the Tree, did evil become intertwined with good.
|
וְהָעִנְיָן הוּא, דְעֲל-יְדֵי חֵטְא עֵץ הַדַּעַת נַעֲשָׂה תַּעֲרוּבוֹת טוֹב וְרַע4. דְמְצִיאוּת הָרַע הָיָה גַּם קוֹדֶם הַחֵטְא, אֶלָא שֶׁאָז הָיָה הָרַע מוּבְדָל מֵהַטוֹב, וּכְּיָדוּעַ 5 | |
| In the very beginning, evil existed “below” the worlds, which at the time was entirely holy. After the sin, however, evil became mixed in with good to the extent that no goodness exists independent from evil and no evil exists independent of good.
|
שֶׁבְּתְּחִלַת הַבְּרִיאָה הָיָה מָדוּר הַקְלִיפּוֹת לְמַטָה מֵהָעוֹלָמוֹת דְּקְדוּשָׁה, וְעַל-יְדֵי חֵטְא עֵץ הַדַּעַת נַעֲשָׂה תַּעֲרוּבוֹת טוֹב וְרַע (בְּכָל הָעוֹלָם6), שֶׁהָרַע מְעוּרָב בְּהַטוֹב וְהַטוֹב בְּהָרַע, וְעַד אֲשֶׁר אֵין טוֹב בְּלֹא רַע, וְאֵין רַע בְּלֹא טוֹב.7 | |
| Before the sin of eating from the Tree of Knowledge, there was total clarity. There was no need to distinguish between good and evil, the difference was clear. Once the sin took place, there was total confusion. It became a challenge to define right and wrong objectively.It doesn’t take knowing something personally and subjectively to be able to identify it. The Alter Rebbe explains in Torah Or that before the sin of eating from the Tree of Knowledge, we would have used chochma to distinguish between good and evil. Once evil became meshed in us when then became too subjective to be able to judge effectively. |
||
| This clarifies the following verse, “And now, lest you reach out and take [fruit] from the Tree of Life and live forever.”
|
וְזֶהו מַה שֶׁכָּתוּב8 ״וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם״ | |
| The way people were created in the first place was immortal. The reason why Adam was commanded not to eat from the Tree of Knowledge was to prevent the existence of death. Then what’s the problem with eating from the Tree of Life and living forever?
|
דְּלְכְאוֹרָה, הַרֵי בְּרִיאַת הָאָדָם (מְלְכַתְּחִילָה) הָיְתָה בְּאוֹפֶן שֶׁיִהְיֶה ״חַי לְעוֹלָם,״ וְהַטַעֲם עֲל זֶה שֶׁנִצְטַוֶוה שֶׁלֹא לֶאֶכוֹל מֵעֵץ הַדַּעַת הוּא בִּכְדֵי שֶׁלֹא יָמוּת (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב9 ״וּמֵעֵץ הַדַּעַת, גּוֹמֶר, לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת.), וּמַה אִיכְפַּת שֶׁיֹאכַל מֵעֵץ הַחַיִים וְיִהְיֶה חַי לְעוֹלָם. | |
| The Alter Rebbe answers this question in Torah Or. He explains that since evil became intertwined with goodness, evil also became integrated into the makeup of humanity. Therefore, it isn’t a good thing anymore for people to be immortal.
|
וּמְבַאֵר אֲדְמוּ”ר (אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ) הַזָקֵן10, דְמְכֵּיוָן שֶׁעֲל יְדֵי חֵטְא עֵץ הַדַּעַת נִתְעַרֵב רַע בְּהָאָדָם, לָכֵן, וְעַתָּה (לְאַחֲרֵי חֵטְא עֵץ הַדַּעַת) יֵשׁ לַחֲשׁוֹשׁ ״פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ, גּוֹמֵר, וָחַי לְעוֹלָם,״ | |
| If people were to live forever, then the evil that exists within would also exist forever. That’s why the Tree of Knowledge caused death to happen in the first place. For there to be an end to evil, mankind had to die eventually.
|
כִּי כְּשֶׁיִהְיֶה הוּא חַי לְעוֹלָם, גַּם הָרַע הַמְעוּרָב בּוֹ יִהְיֶה לוֹ קִיוּם לְעוֹלָם. וְעֲל-פִּי-זֶה יֵשׁ לוֹמַר, דְזֶה שֶׁעֲל-יְדֵי חֵטְא עֵץ הַדַּעַת נַעֲשָׂה מִיתָה בָּעוֹלָם הוּא בִּכְדֵי שֶׁלֹא יִהְיֶה קִיוּם לְהָרַע, כְּנִזְכָּר לְעֵיל. | |
| Before the sin of the Tree of Knowledge, people had a clear perspective on the distinction between good and evil, because humankind was perfect. Now that we have evil mixed into our personalities, death is necessary, because when a person dies, the evil within them ceases to exist too. The notion of death is not just a natural occurrence; it’s a necessary occurrence which filters out evil from this world of innate goodness. | ||
| Death happened not only as a result of the Tree of Knowledge but because of sin itself.
|
וְיֵשׁ לוֹמַר, דְהַמִיתָה בָּעוֹלָם שֶׁנַעֲשְׂתָה עֲל-יְדֵי חֵטְא עֵץ הַדַּעַת הִיא מְסוּבֶּבֶת מֵהַחֵטְא עֲצְמוֹ. | |
| Life is a holy thing and can only exist in the realm of holiness. Death, on the other hand, is itself an expression of evil and spiritual impurity.
|
וְהָעִנְיָן הוּא, דְעִנְיָן הַחֲיוּת הוּא בְּקְדוּשָׁה דַוְקָא, מַה-שֶׁאֵין-כֵּן הָרַע וְהַטוּמָאה (הֵיפֶּךְ הַקְדוּשָׁה) הֵם מָוֶת11. | |
| Since evil, i.e. spiritual death, became part of the human makeup, it eventually leads to physical death.
|
וְלָכֵן, מְכֵּיוָן שֶׁעֲל-יְדֵי חֵטְא עֵץ הַדַּעַת נִתְעַרֵב רַע בְּהָאָדָם, מָוֶת רוְחֲנִי, מִזֶה נִשְׁתַּלְשֵׁל בּוֹ גַּם מִיתָה כְּפְּשׁוּטָה | |
| Everything that exists in the physical realms ultimately evolved from its source in the spiritual realms. Being that it perverts the reality of G-d, who is the Source of life, death as we know it, evolved from sin and impurity, spiritual death. The evil that man has within him (even though he is intrinsically good), is spiritual death which develops into physical death. | ||
| The reason why death will be “concealed forever” in the Messianic era, is because then evil and spiritual death will cease to exist.
|
וְזֶהוּ גַּם מַה שֶׁלְעָתִיד לָבֹא יִהְיֶה ״בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח,״ דְמְכֵּיוָן שֶׁאָז יִתְבַּטֵל הָרַע, מָוֶת הַרוּחֲנִי 12, עֲל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה בְּמֵילָא גַּם ״בִּלַּע הַמָּוֶת״ כְּפְּשׁוּטוֹ. | |
*) יום סיום אמירת קדיש אחרי הרבנית הצדקנית מרת חנה ע”ה, אמו של – יבלחט”א – כ”ק אדמו”ר שליט”א. המאמר יצא לאור בקונטרס כ”א אדר – תשמ”ח, “לקראת יום ה’ פ’ ויקהל-פקודי, כ”א אדר, סיום השלושים להסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חי’ מושקא נ”ע זי”ע .. יום ג’ ויק”פ, שנת הקהל, שנת תשמ”ח“.
1. ישעי’ כה, ח.
2. דשנת תרכ”ח – נדפס בסה”מ תרכ”ח ע’ מ. ולאחריו בא ד”ה רבת את ריבם, שהוא דרוש הנ”ל עם הוספות.
3. זכרי’ יג, ב.
4. תו”א בראשית ה, ג ואילך. וראה מאמרי אדהאמ”צ דברים ח”ד ע’ א’קעו ואילך. ד”ה דבר וגו’ כי אתם עוברים תרנ”א (סה”מ תרנ”א ע’ קצז). ובארוכה – ד”ה ושבתה במאמרי אדהאמ”צ ויקרא ח”ב ע’ תדש ואילך. ד”ה הנ”ל תרס”ב (סה”מ תרס”ב ע’ ש ואילך).
5. ל”ת להאריז”ל פ’ בראשית ד”ה ונבאר מעלת אדה”ר. אוה”ת דרושים לפסח ע’ תשנח. סוף המשך פדה בשלום תרנ”ט (סה”מ תרנ”ט ע’ קעו) ותש”ד (סל”ג – סה”מ תש”ד ס”ע 139 ואילך). ועוד.
6. ראה בארוכה ד”ה ושבתה הנ”ל, דע”י חטא עה”ד נעשה תערובות טו”ר בכל ד’ הסוגים דדצח”מ.
7. ראה לקו”ד כרך א פז, א ואילך.
8. בראשית ג, כב.
9. שם ב, יז.
10. בתו”א שם.
11. ראה בארוכה ד”ה דבר וגו’ תרנ”א הנ”ל (ע’ קצז ואילך). ד”ה וידבר גו’ ערי מקלט תהיינה תרס”ה (סה”מ תרס”ה (קה”ת, תשמ”ח) ע’ שכה ואילך).
12. ראה תו”א שם ה, ד “בלע המות לנצח שיהי’ ובערת כמאמר והרשעה כולה בעשן תכלה”.