Let’s Be Windows
Let’s Be Windows
Why do we need to do mitzvos everyday? Can’t the mitzvah be done tomorrow? Can I do a whole bunch of mitzvos today and not do any tomorrow? This is the first installment of the Rebbe’s ma’amer, V’Avraham Zokein 5738 (1977). This ma’amer was said in the Rebbe’s room and was published on motzoey Shabbos Parshas Chayei Sarah.
בְּסִיּיַתָּא דִשְׁמַיָא. מוֹצָאֵי שַׁבָּת פַּרְשַׁת חַיֵי שָׂרָה, מְבָרְחִים הַחֹדֶשׁ כִּסְלֵו – בְּחֲדָרוֹ – ה’תשל”ח*
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים גו’[footnote]פרשתנו כד, א[/footnote]
“And Avraham grew old, became advanced in age…”[footnote title=”1”]פרשתנו כד, א[/footnote]
וּמֵבִיא רַבֵּינוּ הַזָקֵן בְּתּוֹרָה אוֹר בְּפַרְשָׁתֵנוּ דִיבּוּר הַמַתְחִיל,[footnote]טז, א. וראה תו”א משפטים עו, ג. עט, ב.[/footnote] ״לְהָבִין עִנְיָן מַה שְׁאָמְרוּ רַבֹּתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִברָכָה[footnote]אבות פ”ד מי”ז.[/footnote] ׳יָפֶה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶה מִכָּל חַיֵי עוֹלָם הַבָּא,׳״ (וְלִפְנֵי הַדְרוּשׁ – שְׁהוּא ״שַׁיָּיךְ לְפָּסוּק וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים״) מַאֲמָר הַזֹהַר[footnote]ראה זח”א רכד, א. וראה שם קכט, א הלשון ״יומין עילאין״[/footnote] עַל הַפָּסוּק, ״בְּאִינוּן יוֹמִין עִילָאִין כוּלְהוּ,״ שְׁהֵם הַלְבוּשִׁים דְתּוֹרָה וּמִצְווֹת (תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים) שְׁעַל יָדָם תּוּכָל הַנְשָׁמָה לֵיהָנוֹת מֵזִיו הַשְׁכִינָה בָּעוֹלָם הַזֶה.
In the Alter Rebbe’s ma’amer in Torah Ohr, he explains the verse, “Avraham became old, advanced in age (bo bayomim).” “Bo bayomim,” literally means, “entered into days.” The Zohar explains that to mean, “He entered supernal days.” The “supernal days” are Torah and mitzvos which are clothing for the soul. The soul’s pleasure in Gan Eden is basking in the light of the Sh’chinah (Divine Presence). For the soul to handle the experience of Gan Eden, it needs protection. The soul is protected and prepared for this experience by the Torah study and mitzvos done throughout its life on Earth.
“Supernal days” can be understood by the following explanation. All of reality as we know it—G-d’s creation—mirrors its creator. “Supernal days” means that our days mirror what days are On High. When we do mitzvos, we make windows for G-dliness to become apparent in this world (hamshocha). When material is used to do a mitzvah—let’s say paper to print a sefer—it becomes a window for G-dliness. What also happens is that the physical material becomes holy—it literally becomes from a higher world (halo’oh). In order for our days to reflect G-d’s days—and to make our time holy—we do mitzvos which are G-d’s will.
וְעִנְיָן זֶה שַׁיָּיךְ גַּם לְיָמִים כְּפְּשׁוּטָם5, שְׁצְרִיכִים לִהְיֹות כָּל הַיָמִים שְׁלֵמִים, הַיְינוּ שְׁכָּל יוֹם יִהְיֶ’ה מָלֵא בְּעַשִׂייַת מִצְוָה (יוֹמִין עִילָאִין).
“Supernal days” applies everyday; our days should be whole and complete. Having complete days means that our days are full of mitzvos.
וְיָדוּעַ מַאֲמָר הַבַּעֲל שֵׁם טוֹב, ״לֹא יַנִיחַ שׁוּם יוֹם מֵעַשִׂייַת מִצְוָה כוּלְהוּ״. וְזֶהוּ, ״בָּא בַּיָּמִים,״ שְׁאַבְרָהָם אָבִינוּ עָבַד אֶת עַבוֹדָתוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם6 שְׁכָּל יָמָיו הָיוּ יוֹמִין שְׁלֵימִין (וְלֹא חְסָרִין חַס וְשָׁלוֹם), וְעַל יְדֵי זֶה ״בָּא בַּיָּמִים – בְּאִינוּן יוֹמִין עִילָאִין״.7
The Ba’al Shem Tov taught, “Not a day should pass not having done a mitzvah.” According to our new understanding, the verse, “He became advanced in years (bo bayomim),” means that Avraham served G-d every day; all his days were whole. By “entering” into his days, he entered the supernal days.
וְיָדוּעַ הַדִיוּק בְּזֶה8, הַרֵי הָעִיקָר הוּא לְבוּשֵׁי הַמִצְווֹת (יוֹמִין עִילָאִין), וּמַה נוֹגֵעַ בְּזֶה עִנְיָן הַיָמִים (כְּפְּשׁוּטָם) שֶׁלֹא יַנִיחַ שׁוּם יוֹם מֵעַשִׂייַת מִצְוָה כוּלְהוּ, הֲלֹא יוּכָל לַעֲשׂוֹת לְמָחָר שְׁתֵּי מִצְווֹת.
“Supernal days” means that the goal is for our days to reflect a G-dly reality by doing mitzvos. Why then do we need to do mitzvos everyday? Why can’t a day go by without doing a mitzvah? Can’t the mitzvah be done tomorrow?
דְלְכְאוֹרָה גַּם כְּשְׁעוֹשֶׂה כַּמָּה מִצְווֹת בְּמֶשֶׁךְ יוֹם אֶחָד יֵשׁ לוֹ אוֹתוֹ מִסְפָּר הַמִצְווֹת כְּמוֹ כְּשֶׁהָיָ’ה מְקַיְימָם בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים9, וְאִם כֵּן, מַה נוֹגֵעַ שְׁיְקַיֵים מִצְוָה בְּכָל יוֹם דַוְּקָא, וְעַד שְׁכַּאֲשֶׁר חָסֵר לוֹ יוֹם אֶחָד חָסֵר לוֹ לְבוּשׁ10
If several mitzvos can be done on the same day, why can’t they be done over a few days? Why is it that missing a day causes us to miss a protective garment?
A Ripe Old Age
ב) וְהִנֵה מִזֶה שְׁמַעֲלָה זוּ דְאַבְרָהָם (בָּא בַּיָּמִים) בָּא בְּקְרָא לְאַחֲרֵי כַּמָּה וְכַּמָּה מַעֲלֹות שֶׁלוֹ שֶׁבְּפְּסוּקִים שְׁלִפְנֵי זֶה, וְעַד שֶׁבְּכָּתוּב זֶה גוּפָא בְּתְחִילָה הוּא אוֹמֵר, ״וְאַבְרָהָם זָקֵן״ וְאַחֲר כַּךְ מוֹסִיף ״בָּא בַּיָּמִים,״ מוּבָן שְׁעִנְיָן ״בָּא בַּיָּמִים״ הוּא מַעֲלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר גַּם מֵהַמַעֲלָה דְ״זָקֵן.״
The Torah gives this praise of Avraham Avinu—of having complete days—after a series of praises in the preceding verses. The verse itself, “And Avraham became old advanced in years,” starts off with, “Became old,” and follows with, “Advanced in years.” The implication is that, “Advanced in years (lit. entered his days),” is a greater praise than becoming old.
When listing the praises of Avraham Avinu, the Torah mentions them in ascending order. Examples of this are found in the Siddur when recounting the praises of G-d and so forth. Perhaps another reason for this premise is that we always ascend in the realm of Holiness (ma’alin bakodesh)—that mitzvos are done in ascending order, e.g., the hand tefillin before the head tefillin.
דְהַגַם שְׁ״וְאַבְרָהָם זָקֵן,״ פִּירוּשׁ שְׁהָיָ’ה בְּעִילוּי נִפְלָא בְּיוֹתֵר, וּכְּמַאֲמָר רַבֹּתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִברָכָה11, ״שְׁאָמַר לוֹ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם בָּא לָבוּשׁ לְבוּשִׁי (דְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנִקְרָא12 עֲתִּיק יוֹמִין13) שֱׁנֶאֶמַר ׳וְאַבְרָהָם זָקֵן,׳״ הַיְּינוּ שְׁ״וְאַבְרָהָם זָקֵן,״ הִיא מַעֲלַת אַבְרָהָם מַה שְׁלֹובֵשׁ לְבוּשׁ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ שְׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא בִּבְחִינַת עֲתִּיק יוֹמִין, הִנֵה ״בָּא בַּיָּמִים״ נַעֲלָה עוֹד יוֹתר.
Being that “bo bayomim” appears after “And he became old,” “bo bayomim” must have a unique trait that underscores the praise. Nevertheless, we how great the first praise is—becoming old, or atik yomin.
Becoming old is meant as a great praise of Avraham Avinu. The Holy One Blessed Be He is called “ancient days (atik yomin)” and Avraham is praised for being old. Our Rabbis said, “The Holy One Blessed Be He said to Avraham: ‘Come wearing my garments.’ As it states, ‘And Avraham became old…'” The praise of Avraham Avinu is that he wears the garment of G-d—age—the way G-d is revealed as atik yomin. Nevertheless, “Becoming advanced in years (bo bayomim),” is an even greater praise.
Atik yomin literally means “ancient days.” Atik yomin refers to the deeper part of kesser—its core. Kesser is the bridge, so to speak, between the infinite G-d and creation. Needless to say, Avraham embodies such a trait—of being so in tune with G-dliness—that he is a bridge between the infinite and the finite. The question arises…We’re saying that “bo bayomim” is greater than “ancient days”…How much loftier can Avraham Avinu be?
וְצָרִיךְ לְהָבִין מַהוּ גוֹדֶל הָעִילוּי דְ״בָּא בַּיָּמִים,״ לְבוּשֵׁי הַמִצְווֹת [וּבְּפְרַט בְּהָעִנְיָן דְעַשִׂיַית מִצְוָה בְּכָל יוֹם דַוְקָא, הַגַם שְׁאֵינוֹ מִתְוַסֵף עַל יְדֵי זֶה בְּמִסְפָּר הַמִצְווֹת], וְעַד שְׁזֶה נַעֲלָה יוֹתֵר מֵעִנְיָן (וְאַבְרָהָם) זָקֵן שְׁהוּא בְּחִינַת (הַלְבוּשׁ דְ)עֲתִּיק יוֹמִין14.
We are left with questions…How are the protective garments of the soul (mitzvos, complete days, bo bayomim) greater than the garments of G-d (old age, atik yomin)? Why do mitzvos need to be done everyday? Why don’t they just accumulate?
Summary
Avraham Avinu is said to have become advanced in age, literally, “entered into days.” The Zohar teaches us that he entered into the “supernal days.” Supernal days are everyday we do mitzvos. When our days are full of mitzvos, our days are considered full and complete. For this effect we also need to do mitzvos everyday. To be fully present and fully alive, is to be fully in Torah and mitzvos as humanly possible.
*.) יצא לאור בקונטרס מוצאי ש”פ חיי שרה – ה’תשל”ח, “ג’ כסלו ה’תשל”ח”.
1. פרשתנו כד, א.
2. טז, א. וראה תו”א משפטים עו, ג. עט, ב.
3. אבות פ”ד מי”ז.
4. ראה זח”א רכד, א. וראה שם קכט, א הלשון “יומין עילאין”.
**. Posach Eliyohu, from the end of the second introduction to the Tikunei Zohar
5. באגה”ק ובתו”א מקץ שבהערה 17 [וכן בתו”א ח”ש שם (בתחילת הענין)] שהמצוות הם לבושים. אבל בתו”א משפטים עט, ב (וראה גם תו”א ח”ש בהמשך הענין – נעתק לקמן ס”ג): לבושי התורה והמצוות – בפרטיות יותר. וראה תניא ספ”ה. אוה”ת משפטים ע’ א’רסו.
6. כ”ה בתו”א משפטים שם.
7. צוואת הריב”ש בתחלתה.
8. ראה זח”א קכט, א: ולא אתקריב אברהם ביומא חדא או בזמנא חדא אלא עובדוי קריבו לי’ בכל יומוי כו’.
9. לשון הזהר שם.
10. אוה”ת שבועות ע’ צא. בלק ע’ תתקמח. פינחס ע’ א’קצט. וראה גם אוה”ת לתהלים ע’ תקכז.
11. באוה”ת וארא ע’ קכ: “וצריך לסגל תורה ומצוות אפילו מצוה אחת כמה פעמים במספר הימים אשר נתנו לו מן השמים כפי שיעור הלבושים הצריכים לפי שרש נשמתו .. כי מאחר שיש לו פנאי כו'”.
והשאלה שבפנים (ממקומות שבהערה הקודמת) “הלא יוכל לעשות למחר שתי מצוות” – כי מהלשון “יומין שלימין” מוכח דמה שצריך לעשות מצוה בכל יום (כתורת הבעש”ט המובאה בפנים) הוא גם כשאין לו פנאי (במשך ב’ הימים) לעשות יותר מב’ מצוות, שאין נפק”מ במספר המצוות.
12. “ודוחק לומר דמיירי בביטול מ”ע התלויות בו ביום כמו ק”ש כו’, (ועוד?) דא”כ מלבד מה שחסר הלבוש הרי פגם ג”כ בביטול המצוה וצריך תשובה” (אוה”ת בלק שם).
13. ב”ר ספנ”ח.
14. דניאל ז, ט.
15. מ”כ לב”ר שם (הובא באוה”ת פרשתנו תשעט, א). וראה גם פרש”י לב”ר שם. ובהגהות הרד”ל שם מביא מילקוט “דכתיב עתיק יומין יתיב”.
16. ובפרט לפי מ”ש בתו”א מקץ לג, ב, שעתיק יומין הוא “נעתק ונבדל מבחי’ היומין שהם הלבושים הנעשים מהמצוות”.